<h1>ספר החינוך מצוה שס"א</h1>
<h2>דף לא:</h2>
שלא נמכור מעשר בהמה בשום צד אלא יאכלוהו בעליו או מי שירצו הם בירושלם, ועל זה נאמר כאן במעשר בהמה [ויקרא כ"ז] לא יגאל, ואמרו בספרא במעשר והוא אומר לא יגאל אינו נמכר לא חי ולא שחוט ולא תמים ולא בעל מום. לשון גאולה ישמש כאן בלשון מכירה לפי שהגאולה מעין מכירה הוא, שהאדם נותן דמים ולוקח קרקע. משרשי המצוה מה שכתבתי בסדר זה במצות מעשר בקר וצאן עשה ז'. ומן הטעם ההוא שתראה שם נצטוינו שלא למכור המעשר בשום צד אלא יאכל על כל פנים בירושלם. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [זבחים נ"ו ע"ב] שמעשר בהמה היה נאכל כולו לבעלים בירושלם ואין לכהנים בהם כלום, אבל היה נשחט בעזרה ומקריבין אמוריו וזורקין דמו זריקה אחת כנגד היסוד, ואם נפל בו מום נאכל בכל מקום. אבל אסרו חכמים למוכרו בכל מקום ואפילו הוא בעל מום ואפילו שחוט אסור למוכרו גזירה שמא ימכרנו חי, ולפיכך אמרו שאין שוקלין ממנו מנה כנגד מנה מפני שנראה כמוכר, ואף על פי שדבר זה הותר לעשות אפילו בבכור תמים שאמרו זכרונם לברכה [בכורות ל"א ע"א] כהנים שמנו על הבכור מותרין לשקול מנה כנגד מנה. ומה שאמרו זכרונם לברכה [שם ע"ב] שמעשר בהמה שנשחט מותר למכור חלבו וגידיו ועורו ועצמותיו, שלא אסרו למכור אלא בשרו בלבד, ואם היו העצמות יקרים והבליע דמי הבשר בעצמות מותר. וכתב הרמב"ם זכרונו לברכה שיראה לו שהמוכר מעשר לא קנה לוקח ולפיכך אין לוקה עליו המוכר לפי שלא הועילו מעשיו, כמו מוכר חרמי כהנים שלא קנה לוקח, וכמו מוכר יפת תואר שלא קנה לוקח, כמו שיתבאר במקומו, עד כאן. ויתר פרטי המצוה יתבארו במסכת בכורות ובמסכת מעשר שני בתחלה. ונוהג איסור זה בזכרים ונקבות ישראלים וכהנים ולויים בכל מקום ובכל זמן. ואף על פי שחכמים אסרו לעשר בהמה בזמן הזה גזירה שמא יאכלום תמימים ויהיה בדבר איסור כרת שהוא שחיטת קדשים בחוץ כמו שכתבנו למעלה, אף על פי כן מי שעבר ועשר בזמן הזה יש בו קדושת מעשר, ואם ימכרנו בשום צד יעבור עליו הלאו הזה שהוא לא יגאל, אבל אין לוקין עליו כמו שאמרנו בסמוך בשם הרמב"ם זכרונו לברכה.
